השנה אנו מציינים עשור ראשון לבית הספר דרך צילום. במבט לאחור אל עשר השנים האחרונות, נדמה כי עברו כבר הרבה יותר. הזמן שעבר מאז ועד היום היה כנראה סמיך מאוד.

לא ממש ידענו לאן תוביל אותנו היוזמה להקמת בית ספר לצילום - דרך צילום. הרגשנו צורך במימוש אהבתנו למדיה המיוחדת הזו, וחשבנו שטוב יהיה אם נוכל להעביר את הידע והנסיון הרב שצברנו לקהל חובבי הצילום המעוניין להתפתח וללמוד את התחום.

היה לנו סטודיו ברמת גן שבו לימדנו את הקורסים הראשונים. כמה ערבים בשבוע, קבוצות ממש קטנות והמון אהבה לצילום ולהדרכה. כתבנו חזון עם כמה הנחות יסוד שמבחינתנו הן הבסיס וההצדקה לקיום דרך צילום: הקפדה על קבוצות לימוד קטנות ויחס אישי, דגש על איכויות ההדרכה ומקצועיות המדריכים, ומעל לכל - חידוד המבט האישי של כל סטודנט וסטודנטית.

בשלב מאוחר יותר עברנו לתל אביב, למבנה שבו אנו יושבים עד עצם היום הזה - קיבוץ גלויות 45. שני אולמות מעופשים שהפכנו, במאמץ לא קטן, למקום המותאם ללימודי צילום ושכיף לשהות בו. "יש כאן אווירה חיובית, נעימה וביתית" הוא אחד המשפטים שאנו שומעים כמעט מכל אדם המבקר כאן.

אט אט התרחבנו. גייסנו עוד מדריכים מקצועיים, הרחבנו את מגוון קורסי הצילום, הוספנו הכשרות מקצועיות בצילום ובשנים האחרונות הדרכנו אלפי סטודנטים. יחד עם זאת המשכנו להקפיד על קבוצות לימוד קטנות, יחס אישי, מקצועיות ואיכות ועם זאת - לא ביטלנו מבטו של איש.

מבחינתנו, אין "צילום לא נכון". יש "מה אני רוצה לומר" ויש "כיצד אני אומר זאת", ואת המשפט הזה שומעים הסטודנטים שלנו כבר בקורסי יסודות. עלינו להבין שלכל אחד ואחת מאיתנו יש מבט שונה, וטוב שכך. אם כולם היו מצלמים דומה, היה לנו ממש, אבל ממש משעמם!

סמיכותו של הזמן נובעת כנראה מתוך העובדה שלא היה לנו משעמם לרגע. שמירה על איכות המוצר תוך כיבוד התחום הנרחב הזה הנקרא "צילום" אינו מובן מאליו, במיוחד בעולם שבו תרבות ה"שלוף" והאינסטנט הופכת דומיננטית ופופולרית.

במהלך עשר השנים האחרונות התגבשה בחזון שלנו השורה התחתונה: אנחנו לא מתאימים לכל אחד, במיוחד לא למי שמחפש נוסחאות. אנחנו לא מתאימים למי שמצפה לכך שהציוד יעשה עבורו את העבודה. אנחנו לא מתאימים למי שמחפש גימיקים ושאינו מוכן להשקיע מחשבה. אנחנו כן מתאימים למי שבאמת רוצה להפעיל את הראש, לקבל כלים, ללמוד להבין אותם ולדעת להשתמש בהם באופן מושכל - ואנחנו מאוד מקווים להמשיך כך בדרך צילום גם בעשור הבא.

סיגל קולטון ואלן צ'פלסקי

© כל הזכויות למאמר, בכללותו או בחלקו שמורות לסיגל קולטון, אלן צ'פלסקי ולדרך צילום.