לפני כשלושה שבועות עסקנו בעיקר בתליית תערוכת הצילומים של בוגרי מסלול 'ביטוי בצילום' 2011.

יחד עם תליית העבודות, הייתה תלויה לה באוויר מין התרגשות כזו של סיום והתחלה, כזו של לראות סוף סוף את פירות המסלול מוגדלים ומודפסים, כזו של הצבת הצילומים בחלל, כזו של התבוננות שהיא מחוץ לקונטקסט של לימודים אלא בקונטקסט של יצירה ושל אבן דרך חשובה. בידיעה שאוטוטו יבוא קהל גדול להתבונן במסר ובאמירה, במבט שלנו, בקרביים החשופים - מתחילה הביולוגיה לעבוד שעות נוספות כשבעת ובעונה אחת הרגשנו את הבטן מתהפכת ואת הלב מתרחב.


צילום // מוריאל פיסלזון // "...הדמות בעבודתי מתכנסת, מחפשת, מנסה ומתנסה. חולמת ומפנטזת על העולם הגדול..."

הרעיון הכללי של המסלול הזה הוא ליצור ולפתח יכולות ביטוי בצילום. אנחנו מניחים כמעט לגמרי את הפן הטכני בצד ולומדים 'לדבר' בשפה ויזואלית דרך בחינת הכלים של השפה הזו. האותיות, המילים, המשפטים, הניקוד והפיסוק הופכים אט אט לסימנים חדשים, לצבעים, לצורות, לחיבורים ולפירוק, פחות ופחות מוכרים וברורים, יותר ויותר מבקשים צפייה אחרת, שונה, ברורה יותר או פחות בעיני המתבונן המתבקש אף הוא להתחיל ללמוד 'לקרוא' מחדש...


צילום // נחום לב // "...יצאתי לחפש את הרצל של ילדותי ברחובות העיר ובבתי הקפה..."

כל אחד ממשתתפי המסלול עסק בנושא הקרוב לליבו. "...התערוכה נותנת במה לכל אחד מהם להציג את השפה האישית שלו והשימוש המיוחד שהוא עושה במדיית הצילום..." רושמת תמר אלול שאצרה את התערוכה בקומוניקט שליווה אותה. אנחנו, מדריכי המסלול, היינו שם בכדי ללוות כל אחד מהסטודנטים בדרך האישית שלו. השתדלנו לא 'להתלבש' לסטודנטים על המבט כי כל אחד מאיתנו רואה אחרת, מפרש אחרת ומבין אחרת - זה כל היופי ותפקידנו לשמר אותו.


צילומים // פאולינה שולץ // "...הצילום לאו דווקא עוסק במצלמה גדולה ומשוכללת..."

הליווי שלנו נתן לסטודנטים את הכלים ליצור את האמת שלהם. דרך הכרת עולם האמנות בתקופות שונות, הבנת תפיסות שונות של המבט וההבעה האישית של צלמי עבר והווה ותרגול נושא האור, איפשרנו לכל אחד ואחת ליצור את סדרות הצילומים שהוצגו בתערוכה. הרבה תרגילים לעבודה עצמית היו במסלול הזה, הרבה ביקורות עבודות שבהן כל אחד קיבל התייחסות למבט האישי שלו במטרה לפתח כלים, לשכלל יכולות, להימנע מקיבעון ולפתוח את הראש.


צילום // רייצ'ל הרמן // "...מבלבלת אותם העובדה שהם לא יודעים את המין שלי, הם לא יודעים איך להתייחס אליי... אותי זה מצחיק. כי זה לא באמת משנה..."

אחד מהדברים החשובים שאנחנו מעבירים בקורס הזה הוא שהטכניקה - תפקידה לתמוך ברעיון. יש לנו ארגז כלים כמעט אינסופי שמתוכו עלינו לבחור בקפידה את הכלים הנכונים בעזרתם נוכל ליצור ולהעביר את המסר. מותר להשתמש במצלמה קומפקטית אם הדימויים הנוצרים דרכה מתאימים ליצירה. מותר לעשות מניפולציות בתוכנות עיבוד משוכללות במידה והדיון ביצירה לא נשאר ברמת המניפולציה בלבד, ומדבר ברבדים שונים ומשונים. כי צילום בעצמו, בהגדרתו הבסיסית ביותר, הוא סוג של מניפולציה.


צילום // שרה רוטשילד // "...הלחיצה על הכפתור, הפוקוס, ההבזק, הם פשוטים וטכניים, אך הצלילה המדוייקת אל הבפנים של הדמות הינה מסגור של סיפור חיים בהם אני רוצה לשתף את הצופה..."

כיומיים לפני פתיחת התערוכה הגיע פאבלו, סטודנט במסלול, לתלות את עבודתו. יחד התלבטנו כיצד כדאי לתלות צילום בודד של ציפור מסוג 'זרון' שהודפס על נייר Art איכותי (המדמה את ניירות השחור/לבן מט המסורתיים) והוגדל למידות של 166/110 ס"מ. אפילו הזרון המצולם לא חלם לגדול למימדים כאלו... לאחר דיון קצר ואי אילו התלבטויות במסגרתן עלו רעיונות מרעיונות שונים, הוחלט על טכניקת תלייה, שונסו מותנינו ומסת הצילום הוצמדה אל הקיר. עמדנו נדהמים לנוכח הצילום שמצא את מקומו הטבעי בחלל התצוגה של בית הספר. הכל עבד שם טוב.

פאבלו אוהב לצלם טבע בכלל וציפורים בפרט. לא הייתה כמעט ביקורת עבודות שבה לא הוצגה 'צפרייה' מפרי יצירתו של פאבלו וכולנו ידענו שאת הטכניקה יכול פאבלו לדקלם מתוך שנת ישרים עמוקה. הצילומים שפאבלו הציג היו מושלמים מבחינה טכנית אך באיזשהו מקום ריחפה התחושה ששם זה נגמר. בטכניקה.


צילום // פאבלו רודאף // "...פאבלו לוכד ציפור פרא בתמונה. הציפור של פאבלו היא גם סמל וגם יצור חד פעמי. היא משדרת עוצמה ופגיעות בו זמנית..." (תמר אלול, אוצרת התערוכה, מתוך הקומוניקט שליווה אותה).

גאלונים של מים עברו בנחלים ואלפי ציפורים נדדו לאפריקה וחזרה וחוזר חלילה עד שנוצר הצילום הזה של פאבלו. פתאום יש בצילום הזה עוד משהו מעבר לטכניקה. המתח הזה בין פרישת הכנפיים כעניין של מה בכך לעומת שמיטות הרגליים כאילו הן תלויות באטליז שכונתי לא מניח...

כך ישבנו עוד שעה ארוכה להביט בציפור הזו וריחפנו יחד איתה למחוזות אחרים. המבט הפך לבהייה, הבהייה התכנסה אל מצב חשיבה על הכל ועל לא כלום. השקט שסביבנו עטף אותנו ונוכחנו בהתנתקות ממקום ומזמן. כך ישב פאבלו עוד שעה קלה ובהה בצילום כלא מאמין שהוא שלו בכלל...


צילום // שמעון קויפמן // "...יש לי מצלמה, יש לי יכולות, יש לי חופש, יש לי פייסבוק, יש לי אוטו, יש לי מחשב, יש לי אייפד, יש לי ילדים..."

הצגת העבודות כאן בניוזלטר עושה להן אולי מין עוול קטן היות והן תלושות מהקונטקסט של סדרה. קריאה של צילום בודד שונה מקריאה של סדרה שלימה. ההקשרים יוצאים מהקשרם, החיבורים מאבדים ממשמעותם אבל חשוב לנו להעביר לכם את הטעימה הקטנה הזו, את החלק מתוך השלם, על מנת להסביר על קצה המזלג את אופיו המיוחד והשונה של המסלול הזה כי אין כמותו בשום מקום אחר.

על כך יעידו כל הסטודנטים שחוו אותו. איך אמר אחד מהם? "זה לא רק קורס צילום ולביטוי אישי, זו ממש תרפיה!". סטודנטית אחרת הוסיפה ש"אחרי שנה שלמה בה התרגלנו ואהבנו להגיע לדרך צילום בערבי חמישי - מה אנחנו אמורים לעשות כעת עם הזמן הפנוי?"


צילום // שירלי קולבק // "...תחושה מעורבת של להיות שם אבל גם לא, מבט של מתבוננת מהצד, ייתכן שיש בו ריחוק או ניכור גם במצבים בהם אני לבד וגם כאשר אני עם אנשים..."

אנחנו יודעים מה כדאי לעשות עם הזמן הפנוי... להמשיך וליצור! להמשיך ולצלם! להתפתח הלאה... לסגור מעגל ולהתחיל אחד חדש. ברור לנו שקיימת תחושה של ריקנות או של מיצוי - זה אך טבעי אבל היא תעבור ותפנה את מקומה לתחושות אחרות, הביולוגיה תשדר דיגדוג קל בקצות האצבעות ונחסיר פעימה אחת או שתיים. כן, כן.

או אז נאסוף את עצמנו ואת המצלמה ונתחיל שוב להתבונן ולייצר דימויים, עם ערך מוסף - מה שלקחנו ממסלול 'ביטוי בצילום' לעולמים.


עבודת קולאז' // אמירה אור // "...לפני כמה שנים ביקרתי בדירה של זיגמונד פרויד בלונדון. דירה שהפכה למוזיאון. הוקסמתי. במיוחד שבתה את ליבי הספה... הרהרתי באפשרות להתגנב בזחילה ולישון קצת על הספה המפורסמת..."

לפני כשלושה שבועות, צהרי יום שישי, נפתחה התערוכה והיה פשוט מדהים! כמות האנשים שפקדה אותנו הייתה בלתי נתפסת והסטודנטים קיבלו תגובות נפלאות על עבודותיהם. היה ברור לכולם שקרה כאן משהו טוב. היה ברור לסטודנטים שכל אחד הגיע למקום הנכון שלו.

אנחנו רוצים לנצל את הבמה הזו כדי להודות לכל הסטודנטים שלמדו ולומדים אצלנו. אנחנו יודעים שלא תמיד קל לעכל אותנו, אנחנו מודעים לקשיים ולתהליך ולסחרור ולהתנגדויות ולהרגלים... אנחנו שמחים על ההתמדה שלכם גם כשלא קל ומאחלים לכולם עוד תהליכים מוצלחים ותערוכות משובחות.


צילום // סימה זיידמן // "... הצילום בסרט שחור לבן מאפשר 'לבודד' את רעשי הצבע ולהתבונן בפרטים ובמרקמים. הגרעיניות הגבוהה מראה את החומר, מנוגדת לחדות הצילום הדיגיטלי ואולי אף מזכירה ציור..."

היו שלום ותודה על הצילומים...

© כל הזכויות למאמר, בכללותו או בחלקו, כולל הצילומים שבו שמורות לסיגל קולטון ולדרך צילום.